שלמי תודה

 

שלמי תודה

היתה חדירה של המהונדסים, אתמול ביום שלישי, 14 למרץ, בצהריים. לקח להם 24 שעות להתארגן וכעת הם תוקפים בכל החזיתות. הראש שלי שוקל 200 טון אבל מרגיש כמו 400.

 

עלות טיפול הCART היא 1.2 מיליון שקלים, האשפוז עוד בערך 150,000 שקל. כל הכסף הזה בשביל 50% הצלחה. יש גם הוצאות של טיפול הסרטן, במשך 8 החודשים האחרונים, שמצטברות למשהו כמו 200,000 נוספים. כל זה ואף אחד לא צייץ על השתתפות עצמית וללא קשר לתשלום האישי לביטוח הבריאות, 5% מהשכר, למי שעובר סף מסויים. אז אתמול לא ירדתי מהמיטה וכבר חשבתי שאני נופל ב50% הגרועים. היום המצב השתפר קצת עדיין לא מעיז לרדת מהמיטה. בגלל הרעד ברגליים, גם ההליכון לא יעזור. אז לפני שמתברר באיזה 50% אפול, קודם כל

 

תודה רבה למדינת ישראל ולמערכת הבריאות בישראל על הטיפול עד כה. לדוקטור סופר מבית חולים הלל יפה, שעל פיה ישק דבר, צוות האחיות, מורן, בטי, מזל... שליוו אותי במשך 8 חדשים עד לטיפול הCART שבוצע בשיבא. תודה לדוקטור רונית מרכוס, יוליה, ודוקטור אביגדור מנהל מכון הסרטן בשיבא. במחלקת ההשתלות, רופאים, שמעוני, רונית, נגה... אחים ואחיות, נוי, ניקול, דליה, רפיק, יוסוף, מוסה... עובדת ניקיון, מלקמה (חלק משמעותי בטיפול הוא ניקיון מטורף מידי יום של כל החדר, שמסתבר שלא תמיד מספיק). לא אוכל להזכיר את שמות כולם פה, גם בגלל קוצר היריעה וגם משום שהCART זה סוג של מחיקון לזכרון. כולם, כולם ביחד וכל אחד לחוד, הצילו את חיי, לפחות בשלב זה. תודה רבה, רבה, רבה. אין לי באמת מילים לתאר את המסירות של כל הצוות ואת ההקפדה על הדיוק של הטיפול, שזכיתי להם.

 

מבודד בחדר על רמה בשיבא, לקראת כימו ריכוך של שלושה ימים. מנוסה כבר בכימו מכל מיני סוגים, לא היו תופעות לואי משמעותיות. יומיים מנוחה ואז. ביום שלישי, 14 למרץ, בצהריים היתה השתלה חזרה  של תאי T המהונדסים. לקח להם 24 שעות להתארגן וכעת הם תוקפים בכל החזיתות. הראש שלי שוקל 200 טון אבל מרגיש כמו 400. זה היה שבוע, שלהרגשתי ריחפתי בין חיים למוות, כאבי ראש, רעידות, חום ו20% ומטה, הכרה. אצל דוקטור אביגדור לא זזה המחט על הסיסמוגרף. "זה הטיפול ויש לי גם מקרים קשים יותר". רציתי רופא שלא ימרח אותי, קיבלתי.

 

 לאחר שבוע המצב השתפר, עדיין יש עליות וירידות. כנראה שנפלתי ב50% הטובים, בשלב זה. או כמו שאומרים אצלנו בשכונה, ישועת השם כהרף עין. בשבוע השני לאחר השתלת המהונדסים, המצב משתפר בהדרגה. הרופאים מדברים בגלוי על שחרור תוך ימים ספורים. ניתוק לקראת שחרור, וביום שני אני עם הרגל על הגז בדרך הביתה. קצת מסוכן לנהוג כשאני עדיין חלש, אבל הבת שלי העבירה שעות ארוכות על הכביש, כנראה בגלל המשובשים, ולכן גם נהיגה שלה במצב עייפות מסוכנת. אז החלטתי לנסות לנהוג בעצמי וזה עבד.

 

ובקשר לתסרוקת, השחורדיני שמסתכל עלי מהראי לאחרונה נראה לי קצת חשוד. למי שלא זוכר השער שלי היה גלי בואכה מתולתל. בעיקר שחור טיפה חום ושיבה נזרקה פה ושם בעיקר בצדדים. אז הלבנה בעקבות כימו נשמע סביר. אבל לקבל בגיל 69, צרפתי שרמנטי עם שער חלק? נו יש פה בעיה. נתמודד.

 

הרבה בריאות

לכם וגם לי