למי שלא קלט: "אתם תשלמו על זה" נאמר מצד הפושע כאיום על המשטרה. המשמעות ברורה. אי ההבנה המצערת נפתרה. מהיום, מותר עדיין לשוטרים להסתובב עם מדים, כל עוד הם זוכרים שהמדים הם קישוט בלבד. אסור למשטרה להפעיל כח בשום מצב
קצת פסיכוסופיה לפני 100 שנה נטשתי את הדת, הפכתי לסוציאליסט, ועליתי לישראל. הדתיים שנשארו באירופה עלו בעשן המשרפות. כבשתי מקום לחיות בו, הקמתי קיבוץ והקמתי מדינה. במלחמת ששת הימים ניצחתי את כל צבאות ערב והרחבתי את גבולות המדינה. נכון היו עוד כמה לא סוציאליסטים, שהשתתפו בהקמה והצלחת המדינה. אבל המספרים הגדולים הם שלנו. הדתיים נשארו בגלות, חלק נשרפו, חלק שרדו וחלק קטן הגיע גם לישראל. אנחנו הקמנו את המדינה. וזו ההוכחה שתפיסת העולם שלי צודקת. ואז הגיעה מלחמת יום כיפור. ישראל הפסידה את סיני במלחמה, בנוסף למחיר כבד בהרוגים ופצועים. השקפת עולם זה ענין קצת נוזלי. בבסיס יש אמונה בצדקת הדרך. על האמונה בונים הגיון. אבל יש קשיים וכשלונות. אז צריך הוכחות או לפחות עדויות, במשך המסע לאורך הדרך. כי אולי הדרך לא צודקת. כפי שאמר אייל שפירא, אמונה זה דבר דק. אז צריך ליישב את ההפסד במלחמת יום כיפור, עם האמונה בצדקת הדרך. זו הסיבה לברברת על הפתעה ביום כיפור, שבעצם היתה ציות להוראה של קיסינג'ר. קראו להסכם הכניעה למצרים, הסכם שלום. כלומר, לא באמת הפסדנו. כולנו ...
יום בהיר במיוחד אומנם עוד צפויה מלחמה נגד איראן, עדיין אני מרגיש כמו ביום השלישי של מלחמת ששת הימים, כשהותר לפרסום שחילות האויר של הערבים מסביב הושמדו על הקרקע. זה הכי טוב שאני יכול לתאר את ההרגשה אחרי חיסולו של שלוח האיראנים, נסראללה. אני כותב בזמן אמת, כדי להאיר ימים פחות זוהרים בעתיד. נראה אם יצליח. גילוי נאות, גנבתי את הרעיון ממשה רבנו, כפי שמסופר בפרשת השבוע, ניצבים-וילך, על דבר השירה. היום השלישי למלחמת ששת הימים, שבו הודיעו על השמדת חילות האויר הערבים על הקרקע, השתמר כזכרון בהיר במיוחד. גם אחרי 57 שנה, ההתרגשות מורגשת. בגילי הצעיר אז, 13, לא הבחנתי במועקה של תקופת ההמתנה. חפרנו קצת שוחות, מרחנו את גג האסבסט של המפעל בבוץ להסוואה וכאלה. מה שזכור לי יותר, אלו הניסיונות להניע צעצועים צהובים, שפוזרו בשדות, כדי למנוע הפצצת ריכוז של ציוד כבד, שעסק בעבודות עפר להרחבת המפעל. עד אותה עת "סחבנו", זה היה המינוח, רק טרקטורים רגילים אז לא ממש הצלחנו עם הצהובים הגדולים. בבוקר שמענו "אנו עם קטן אך אמיץ" ברדיו. המתח של המורה הקרין גם עלינו, קצת מה...
לא קרה ביום שישי לפני ה"תקיפה" האירנית כתבתי במהנשמע את זה: "מה קורה עם האירנים? למה הם לא תוקפים? מי בכלל אומר שהתקפה אירנית באה בקרוב? ובכן לא האירנים. מי שמאיים בתקיפה אירנית על ישראל אלה האמריקאים. קצת מזכיר את האיום של השמאל בישראל שהחמאס ינצחו, אבל זו בכלל קונספרציה אחרת, אז נחזור לאמריקאים. המשחק הקטן שלהם בעזה קצת יצא משליטה. לא מצליחים לשכנע את ישראל להפסיד לחמאס. אז אולי תקיפה קטנה באירן ואז אפשר לבא לישראלים ולספר להם שמגינים עליהם מהצרה הגדולה ולכן הם צריכים לוותר בצרה הקטנה. כלומר שואת עוטף עזה זו הצרה הקטנה. אם ילך מה טוב. אם לא נקח את הרעיון הבא של מחלקת המדינה." כזכור אני לא שומע חדשות אבל במוצ"ש גונבה לאוזני שמועה שהאירנים יתקפו. הלכתי לישון בביטחון מלא שהאירנים לא יתקפו, כי שדות הנפט חשובים להם יותר מאשר להשמיד את ישראל. התעוררתי בבוקר והבנתי שצדקתי. לדובר צהל אני מאמין רק כשהוא מדבר על ההרוגים שלנו. את כל היתר אני כבר עשרות שנים לוקח בערבון מוגבל. ואת מה שהוא מספר על עזה בערבון עוד יותר מוגבל. אז התגובה הראשונה שלי לסי...
Comments
Post a Comment