Left ear comeback

הנוסח השלם של הרפתקאותיי בכירורגית ב' 

ושובה המופלא של אוזן שמאל

היאך הידד !!! גם אני טרנסג'נדר

 

עשיתי  את הניתוח  ואני תקווה  שהפכתי לחייה דו אוזנית. עדיין צריך לחכות לבדיקת שמיעה. אז אני יודע, שהתפקיד של  האוזניים הוא להחזיק את המסכה, ואסור להיות חזיר. אבל שוויון מעל הכל, ואחרי 25 שנה שאוזן שמאל התבטלה, הגיע הזמן שגם היא תתגייס למאמץ התקשוב ההירואי. חוץ מזה תמיד רציתי לשמוע מה אומרים בצד שמאל. אני אף פעם לא מצליח להבין את מה שהשמאלנים אומרים

 

 

נו טוף, הקורא החריף, כבר הבחין בשלב זה שאלו תרוצים סוג ג', והסיבה האמיתית היא שכפריבלג לבן, רציתי לשמוע באוזן שמאל. אני מרגיש רע עם זה, וגם כואבת לי הברך. זהו אמרתי את זה. לא היה קל אבל עכשיו אחרי הווידוי, מרגיש לי יותר טוב

 

 

בניתוח ניסו להחיות את הקשר בין עור התוף לאוזן הפנימית, שבלול ליודעי ח"ן. בבדיקת שמיעה יבדקו אם אחרי 26 שנה של נתק תקשורתי, הם יהיו מסוגלים לתקשר. התקשורת היא באמצעות עצמות בגודל מילימטרי. אז אפלייה מעל הכל, הלכתי על מנתחת ולא על מנתח עם אצבעות נקניקיות, שסתם יחרבש לי את האוזן. לפעמים צריך להיות גזעני. אני מבין בזה, גם לי יש אצבעות חזקות, והלחמות עדינות זה לא משהו שאני מצליח בו

 

 

התעוררתי מהניתוח ב13:00 עם אפס נכונות להזיז אצבע. נראה שהרדימו אותי עם חומר של סוסים. שכבתי במיטה עם 40 אחוז הכרה, עוד למעלה משעה עד שהלחץ בשלפוחית הקים אותי. התקדמתי בזהירות כשאני מחזיק את הקירות כדי שלא יפלו. אלא שאחרי דקות ארוכות יצאו כמה טיפות מסכנות. חזרתי למיטה ואחרי זמן קצר הסיבוב חזר, עם קצת פחות דקות וקצת יותר טיפות. לפחות הקירות לא נפלו. צריך לבדוק אם הרצרץ לשירותים הוא תופעה מוכרת אצל הסוסים

 

 

כשהגעתי ל80 אחוז הכרה, יצאתי לשוטט קצת במחלקה בחיפושי אחרי מקור מים זמין, וספגתי כמה הערות על האין מסכה. אז שמתי מכסה, סוף סוף בשביל מה יש אוזן. הבעיה שאחרי כמה זמן המסכה מעצבנת, אז תליתי אותה על אוזן ימין. גם לא מעיק על אוזן שמאל, גם מראה גישה חיובית, וחוסך הערות שלא נעימות לאף אחד, וגם נוח. במקרה של הערה עקשנית אוזן שמאל נרתמת למשימה לזמן קצר. זה בסעיף מניעת התמסכנות שווא בהסכם, היא לא יכולה להתלונן

 

 

טוב הטלפון שלי קטן ולא רציונלי, שלא לומר ביביסט וגם  קשה לי לצלוף באותיות הקטנות על הטלפון, לא אצבעות של פסנתרן. אז הכתיבה קשה. אמשיך מחר מהבית על המחשב, אבל בלי ספוילר אי אפשר. כמה שעות אחרי שהתעוררתי, ישבתי בפינת האוכל, המועדון של המחלקה, והטלוויזיה התחילה לצרוח.  אני מחליש  ואחרים מחזקים. שם הקוסמת: דוקטור גולדה גרינבלט בית חולים הלל יפה בחדרה.

 

אני כבר כותב מהבית, אז בצעד תימני לאחור, בביקור רופאים אחרי הצהרים בין אץ לרץ לשירותים, הופעל עלי לחץ מתון להודות שאני שומע באוזן שמאל. לא נכנעתי. לאחר מכן בשיטוטיי אחרי מים ברחבי המחלקה, היה לי שיעול בעוצמה בינונית, משולב בקנק באוזן השמאלית. הבנתי שזה סוף הסיפור, הפרוטזה השתחררה והניתוח נכשל. ממילא לא שמעתי באוזן שמאל אז לא הרווחתי אבל גם לא הפסדתי.

 

 

ואז בעודי יושב בחדר האוכל / מועדון המחלקה, וכותב חיבור זה, הגיע הפיצוץ והטלוויזיה התחילה לצרוח. יכול להיות שהקבלה במוח המשיכה משך כל השנים, בעקשנות ראויה לשבח, לנסות לפענח מה מגיע מצד שמאל, והגבירה את האות החלש שעבר במסלול עוקף דרך עצמות הגולגולת. כשהגיע פתאום אות בעוצמה רגילה, מעור התוף, הקבלה עדיין הגבירה אותו כאילו זה אות חלש, וכך התקבלה עוצמה גבוהה בהרבה מהעוצמה באוזן הימנית. זו כמובן השערה קלושה אני לא יודע אם קיים בכלל מנגנון הגברה / הנחתה כזה. בכל אופן אחרי משהו כמו רבע עד חצי שעה התופעה נעלמה. אחר כך אוזן שמאל שוב חזרה הפעם בעוצמה מופחתת. היתה גם תקופה קצרה של גגגרררררררררר ורררררייייייייייי וגם כמה תיקים, שעכשיו כבר פחות הדאיגו אותי. פירשתי את זה ככיול עצמי של מערכת השמיעה למצב החדש. אולי הפרוש נכון. נפלאות הן דרכי השם.

 

 

את שאר הזמן עד למועד השחרור למחרת הניתוח, העברתי בקריאת ספרו של ג'ורדן פיטרסון 12 כללים נוספים לחיים, שם קיטשי אבל התוכן משמעותי, מומלץ. וכמובן ריצות לשירותים שאומנם תכיפותם ירדה אבל עדיין יש רק 10 שניות בין ההתראה ועד להגעה לשירותים או ש… וזה נשאר נכון גם כשהגעתי הביתה. אז עכשיו אני כבר בבית ובאוזן שמאל יש גם בבברררררווווומממממ ופפפפרררררווווווםםםםםם ובעיקר בכום בכום בכום בכום וכאלה אבל זה כבר לא מדאיג אותי. מה שקצת יותר מדאיג זה איסור מאמץ גופני למשך חודש. הודעתי לכלבה שאין ריצות בוקר. היא הגיבה במבט המטומטם הרגיל שלה. כמעט בטוח שלא הבינה.

ובקשר לתאוריות קונספירציה, אז יש כמה. ראשית לסוכנת של מבטח סימון שמנסה כבר יותר מחודש למכור לי ביטוח בריאות במחיר מפולפל. אני יודע שאת עוקבת אחרי ובוודאי קוראת שורות אלו. אז אני פונה מפה ישירות. כל החולים הסובלים ששתלתם במחלקה כדי לקלקל את האווירה ולהפחיד אותי, לא עובד אפשר לקפל את התפאורה, לא קונה את הביטוח. עובדה שקיבלתי טיפול מסור ומקצועי מכל הצוות הרפואי, גם בלי כפל הביטוח שאתם מנסים לדחוף לי. החדרים נקיים ומאווררים, הכל סבבה טוב תודה.

 

 

ולעניין בית החולים וקופת חולים, זה כמו בזק ובזק בין לאומי. מנסים לערבב אותך שזה ספק וזה תשתית או להפך, למרות שברור שזו אותה חברה, בזק. מסתבר שיש את זה גם עם חולים. לפני הניתוח יש מסכת בדיקות די ארוכה, שמיעה, צילום חזה, טופס 17 ועוד. לאורך המסכת נתנו לי להעביר כל מיני ניירות בין קופת חולים לבית חולים. ברור שהם יכלו להעביר את הנתונים בלעדי בצורה הרבה יותר יעילה ותיזזו אותי רק כדי לשכנע שבית חולים וקופת חולים אלה באמת שני גופים נפרדים. לא יודע למה רוצים שאחשוב ככה. אני בכל אופן לא קניתי.

 

 

אז כמו שאני מבין רק בעוד חודש אוכל לדעת בוודאות שהניתוח הצליח אבל כבר כעת זה נראה מבטיח. ברכות לאוזן שמאל, המצטרפת החדשה ישנה, שקמה מהקרשים ושתזכי לשנים ארוכות.