רובין הוד של חורף
לא כך היה סיפור
המעשה. טווי עלי, שכשמו כן הוא טווה עלילות לפרנסתו, גירד את פדחתו והרהר במעייני
יצירתו שיבשו. כל העלילות המורכבות שרקם והגדילו את עושרו עוד ועוד, הפכו כעת למשא
כבד שמנע ממנו לטוות את העלילה הבאה. בייאושו כי רב עלה על יצועו וכל מוחו סתום
באפור.
לפי החושך
ורעשי הלילה של הבית, הבין טווי שהבוקר לא הגיע עדיין. לפני שניסה להירדם שנית,
התיישב על מיטתו. במעורפל זכר את החלום שהעיר אותו. ככל שהתחדדה הכרתו, החל לחוש
במעייני היצירה מפכים בתוכו. בלי לשים לב לשעה, התקשר לידידו ולדי רובין הוד,
שהתמחה בשיטוי באינטרנט, על ידי מלכודות פתאים, שייחודם היה בכך, שגם כאשר הפתי
הפסיד את כספו, עדיין יצא בהרגשה טובה של צדק. ולדי יש לי רעיון גדול צעק טווי.
בשביל זה אתה מעיר אותי באמצע הלילה? המהמם ולדי המנומנם. מחר ב8 בבוקר אני
אצלך. אתה יודע איך אני אוהב את הקפה. בסדר בסדר תבוא הקפה עלי.
טוב אז זה
הולך ככה. אני שם שורט ענק על איזה רשת חנויות מתמוטטת. אתה מפיץ את השמועה
לקהל המעריצים שלך. וגם מפיץ את השמועה שיש התארגנות להריץ את המניה מעלה. לא קורה
כלום. אחרי כמה ימים, אני מתחיל עם קרן אחרת לקנות עוד ועוד. המניה זולה ואפשר
לקנות הרבה. הקהל שלך רואה שהמניה עולה ומתחיל להיכנס. אני ממשיך לפמפם את המניה,
ומתחילים להצטרף גם משקיעים זרים שמזהים הזדמנות. הסיפור תופס תאוצה כולם שמחים על
קרן הגידור שאכלה אותה. אני מתחיל למכור ביוקר את מה שקניתי בזול. כשהפתאים
מתחילים להבין מה קורה, הבורסה מכריזה על עצירת המסחר, לכולם חוץ ממני. אני יוצא
עם הכסף, אתה מקבל 10 אחוז והמשקיעים מקבלים תחושה של צדק מעורב בזעם קדוש.
נ.ב. גם הסיפור על רובין הוד המקורי
נראה לי מפוקפק. לכל היותר הוא שילם לכמה איכרים עניים תמורת מודיעין טרי או משהו בסגנון.
Comments
Post a Comment