ראש השנה תשפה

 

ראש השנה תשפ"ה

בום!!!!!!!!!!!!

 שואת עוטף עזה הכתה בנו והשאירה טעם רע לימים שאחריה. אומנם בכתבות שלי, בחמש השנים האחרונות, צפיתי ארוע קשה הרבה יותר אבל זה לא באמת מקל, כשזה קורה באמת. אז איכשהו הפסדנו שנה ומסכמים עכשיו שנתיים בבלגן וקפיצות בזמן.

 

תשרי, חשוון, כסלו, טבת:

אבא שבע חודשים אחרי טיפול ה-CART האכזרי, חזר אל דוקטור סופר בבית חולים הלל יפה, עם שתי שורות ג'יבריש שקיבל מפיענוח הפטסיטי בשיבא. "הכל בסדר" אמרה דוקטור סופר, אחרי שראתה את שתי שורות הג'יבריש משיבא. לקח כמה ימים לעכל שמשפט קצר שמורכב משתי מילים ונאמר בצורה עניינית, אכן מסיים את פרשת הסרטן. אז מה הלאה? בדיקות דם תקופתיות אבל לא מתוכנן עוד פטסיטי. היה קצת קשה להאמין אבל מאז כבר יותר משנתיים אין פטסיטי ואין איומים של דוקטור סופר.  

 

אמא מודאגת ומתעסקת עם סבא יעקב שהצליח לחמוק בעור שיניו מהאיום שגבר על סבתא רותי היקרה, יהי זכרה ברוך, וממשיך לג'נגל בין הסרטנים, עד לרגע זה, עד 120.

 

לירון: אחרי שחזרה מברזיל, תוך כדי שמירה פנטית על צמחונות, המשיכה באופן טבעי לקטיף לימונים בכיסופי עוטף עזה. התארגנה על עצמה וירדה הכי דרומה שאפשר (לא כולל דרום אמריקה) לגרופית. הסוסים בדרום קיבלו טיפול הולם ולמדו איך צריך להתנהג עם ילדים.

 

גילי: אחרי עמימות מסוימת בקשר לשמירה על הצמחונות בברזיל, ממשיכה לביוטופ בקונדיטורה. מצליחה לאסוף מלגה לאוניברסיטת תל אביב ונרשמת להנדסה ביו רפואית ומשהו עם המוח, תואר כפול. מתחילה לגרוף מאיות כבר מהסמסטר הראשון. בסמסטר השני מתברר שזה לא סתם מזל אלא עבודה קשה מידי.

אלון: נפלט מהאינטרנט הישר לחיל השריון. יורה פה ושם, מתקשה עם החום. עובר את הטירונות וממשיך למקצועות או משהו כזה אבל בסופו של דבר נופל מקרבי ועובר להנדסה לחפש מחילות של נוחבות.

 

אחרי שנה קשה במלחמת התקומה, הגיע חג הביפרים שסימן את תחילת המהפך. בהמשך נסראללה חוסל על הראש של ארצות הברית. במקביל ביידן (במובן של דחליל) שחנק את ישראל משך שנה שלמה, סולק מתפקיד מלך העולם החופשי. האופק התבהר באחת.

 

שבט, אדר, ניסן, אייר:

אבא כבר שכח איך נראה פטסיטי. מבקר לפעמים אצל דוקטור סופר. אבל הסרטן נמוג ונשאר ממנו זכרון עמום. לא מצליח להבין בשביל מה אנשים צריכים סרטן. מה אין להם מה לעשות?

 

אמא כבר מעבירה את מרכז הדאגה מהבעל לסבא שממשיך להתאושש למרות צרות שלא נגמרות.

לירון קונה אוטו שלא נוסע במחיר מציאה. אחרי שכנוע עקשני של המוסכניק, האוטו מתחיל לזוז ומאז לא נח לרגע.

 

גילי ממשיכה לבסס את מעמדה בצמרת האוניברסיטה, במקביל ליונתן שמבסס את מעמדו אצל גילי.

אלון: מבסס את מעמדו כחוקר מחילות ועדיין סובל מפלשבקים מהאינטרנט.

 

סיוון, תמוז, אב, אלול:

אבא מקפיד לאכול פרה בכל יום, וממשיך בהתאוששות איטית אבל עקבית כשרמת ההומוגלובין מכתיבה את סדר היום.

 

אמא מודאגת בשביל כולם, ומתעסקת עם סבא שמתחזק וגם עומדת בהצקות של הבעל שכנראה התחזק יותר מידי.

 

לירון: חזרה מהסיבוב בדרום גרופית, עם ארנב שלא מפסיק לעקם את האף. מצאה שתי עבודות, לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, מחפשת דירה ואפילו מבקרת אותנו לפעמים.

גילי: ממשיכה ליצר מלכודות סוכר. סיימה את השנה השניה בהנדסה ביורפואית. מחממת מנועים לקראת השנה השלישית.

 

אלון הופך לחפש מחילות מדופלם. ובמקביל פתח סניף של חוג משוטטים בצה"ל.

 

מלחמת התקומה לא עוצרת לרגע, בהמשך לחג הביפרים, חיזבאללה מובס בלבנון. אסד מסוריה, שמאבד שותף אסטרטגי נופל גם הוא. ישראל משמידה את צבאו ונוגסת בחלקים נכבדים מסוריה. הכוון הוא ברית עם הדרוזים בסוריה שכבר מבינים שאסד לא יחזור. אויב אחד פחות מצפון. ואז במתקפה אווירית מהממת, פרויקט הגרעין האירני שהעיק עשרות שנים על עתיד יישראל מחוסל ב-12 ימים. כשאת מכת הסיום מנחית דונלד טראמפ, שגומר את אתר הגרעין המחופר במעבה ההר בפורדו.

 

ואז עוד בומבה בקטר.

ממש בעת כתיבת שורות אלו ישראל נערכת להחלת ריבונות ביהודה ושומרון מה שיסתום סופית את הגולל על מדינה פלסטינית שכבר שלושים שנה, מאז הסכם אוסלו, מהוה איום פוטנציאלי חמור על המדינה.

 

 

למרות שהאיום המצרי נשאר

העתיד בהיר מאי פעם.

 

בין לבין אבא מבזבז את הזמן ביוטיוב אבל גם לומד AI ומנסה לקדם כמה פרויקטים, כמו גילוי מוקדם של סרטן, שאולי יצא מהם משהו.

 

בין לבין אמא מודאגת בשביל כולם וגם מזה שלא תהיה מודאגת וטוענת שלא עשתה שום דבר מיוחד. לאחר שהילדים כבר לא על הראש שלה התחילה לעבוד יותר שעות. שומרת על מורל גבוה

 

בין לבין לירון, לומדת את חיפה ומצליחה לנהוג בעיר העליות והירידות. להטוט לא פשוט. מגלה התמצאות בשטח.

 

בין לבין גילי מתקשה להשתחרר ממרוץ העכברים של השנתיים הראשונות באוניברסיטה. לא מצליחה למצוא תחליף ללחץ ולא מבינה איך להוריד גז. כל ההתלבטות הזאת מניבה קצב מוגבר של אפיה להנאת הסובבים.

 

בין לבין אלון פתח חוג משוטטים בצהל. נרשם מחדש לקורס מתמטיקה שהופסק לפני הצבא. סובל עדיין מפלשבקים מהאינטרנט ועושה כושר מפעם לפעם.

 

 

 

בין לבין נינה מקפידה על טיולי בוקר עם הזריחה. מקפידה לנבוח על הכלבה של השכנים כל בוקר לפני הטיול. מלקקת את מי שזכאי אבל אם אין זכאי בשטח אז גם את השמיכה. כל הזמן ממשיכה לחלום שמשה, הסופר אלפא, יבוא לעבוד על הפרגולה ואולי יזרוק לה חתיכת לחם ששוה יותר מכל העצמות והבשר שקיבלה אי פעם. בנתיים ממשיכה בשמירה הקפית, משולבת בנביחות אקראיות, ללא מטרה ברורה. מאבקי שליטה מרים בחצר, חתולי אלפא באים והולכים. כשמקבלת השראה מדמותו של משה מצליחה לגרש את החתולים. כשדמותו של משה מתערפלת גם האומץ נמוג והחתולים גוברים.

 

בין לבין כרובית כבר שנים ישנה בתוך האדנית כל היום ומתלוננת, מייאו, שהאוכל לא טרי. כשלא ישנה מתלקקת. חולמת על הימים שבהם צדה ג'וקים. ואז בתוך החלום חולמת עוד חלום שהצליחה לצוד עכברים. בקינון החלום השלישי, יש לה כנפיים והיא צדה ציפורים במעופם. בנתיים גם המחק, שהותקף לא מעט כתחליף ג'וק לעת מצוא, לא מוטרד. נינה מגחכת, ומרשה לחתולה לשבת על השולחן, כל עוד אין ריח של בשר באויר.

 

תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה

שנה טובה משפחת מעין