משבר חוקתי

 

משבר חוקתי

המשבר החוקתי קרה. העובדה שלא רואים שברים ברחובות מטעה. זה שלא התקבלה החלטה על ביטול עילת הסבירות, אינה מהותית. עצם הדיון של מערכת המשפט בחוק יסוד, הוא המשבר החוקתי. עילת הסבירות היא ענין זניח בהשוואה למה שגרם הדיון של בית המשפט העליון, בפסילת חוק יסוד. לכאורה כעת בית המשפט הוא הריבון ולו זכות המילה הראשונה והאחרונה בכל ענין ארגוני הנוגע לניהול המדינה: שיטת הבחירות, זהות ראש הממשלה, חוקי הגירה, מינוי המפקד העליון של הצבא, הכוונה לרמטכ"ל, הוראות פתיחה באש, יציאה למלחמה, ניהול הקרבות של המלחמה ועוד 

 

מצב זה לא יכול להתקיים באופן מעשי, שכן שופטים לא יכולים לנהל מדינה. כעת אנו אחרי נקודת האלחזור. יש את האפשרות שהממשלה, שסמכותה נבזזה בראש חוצות, תיכנע בלחץ איום המרד הצבאי. הרפורמה המשפטית תבוטל והמדינה תנוהל על ידי אהרון ברק וכפופיו. בזמן לא ארוך המדינה תקרוס ודיקטטור כלשהו, אהוד ברק למשל, ישתלט על המדינה בתואנה של מצב חרום שאכן יקרה, פרעות תשפ"א (במקביל לשומר חומות) מתוגברות, הן רק אפשרות סבירה אחת.

 

 

יש גם את האפשרות שהכנסת בתוקף סמכותה כרשות מכוננת, תקים בית משפט לחוקה, שתפקידו יהיה לפקח שהממשלה לא פועלת בניגוד לחוק. כל העניינים הארגוניים הנוגעים לניהול המדינה יהיו בסמכות הממשלה בלבד. לבית המשפט לחוקה תהיה סמכות להתערב בעניני ארגון וניהול המדינה, רק במקרה של הפרת סידרי השלטון שכתובים בחוק. כמובן שבית המשפט לחוקה לא יוכל לייצר חוקים או לפסול חוקים, חוקים רגילים או חוקי יסוד. באפשרות הזו, הסמכות לפקח על הממשלה עוברת לבית המשפט לחוקה. בית המשפט העליון של  היום, מנושל מסמכותו לפקח על הממשלה, ונשאר עם הסמכות לדון בעניינים אזרחיים/פליליים, ברמה של ערכת ערעור שלישית ואחרונה, לאחר בית משפט שלום, ובית משפט מחוזי. בשפה משפטית סעיף 15ג בחוק השפיטה יבוטל:

 

סמכויותיו של בג"ץ כפי שמוגדרות בחוק יסוד: השפיטה, סעיף   15(ג)  כ"ה באדר א' ה'תשמ"ד28 בפברואר 1984 : בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר (נלקח מויקיפדיה)

 

המשמעות היא שמה שהתחיל כרפורמה משפטית יהפוך לשידוד מערכות של רשויות השילטון ויש שיגידו מהפכה משפטית/משטרית.

 

 

צדק נילס בוהר כשאמר: "קשה לעשות תחזיות, ובעיקר קשה לחזות את העתיד".  ובכל זאת אין אפשרות אחרת. טבע האדם מחייב לעשות תחזיות, זה חלק משמעותי ממותר האדם מהבהמה. אז מה יקרה אני לא יודע, יתכן שאפשרות שלישית. אבל הניחוש שלי הוא שאחת משתי האפשרויות למעלה תתממש, כמובן הפרטים המדויקים שמורים לעתיד.

 

 

איך הגענו לנקודת אלחזור זו, זה עניין פחות חשוב, ועל כך ההמשך של חיבור זה. כלומר זמן טוב לפרוש למי שנגמרה לו הסבלנות.

להבנתי מה שקרה פה מאז הקמת הממשלה הנוכחית הוא ניסיון של נתניהו לתקן את עיוותי המצב החוקתי ועדיין להמנע ממשבר חוקתי. בדיון בפסילת חוק יסוד, בית המשפט העליון דחק את הכנסת לפינה ולא הותיר לה ברירה (ראה אפשרות ראשונה למעלה), אלא לקצץ בסמכויותיו.

 

 

מגילת העצמאות היא המסמך המכונן של מדינת ישראל. במגילת העצמאות יש הצהרות אין חוקים. ישנו רק סעיף אחד עם הקשר חוקי ובו ניתנת לכנסת הסמכות של רשות מכוננת, דהינו הרשות שקובעת את סידרי השלטון, כלומר חוקה: מתי יהיו בחירות, איזה משרדי ממשלה יהיו, איך יבחרו שופטים, כמה חברי כנסת יהיו, איך יבחרו חברי הכנסת וכו'. נאמר בהצהרה שהכנסת הראשונה תייצר  חוקה תוך זמן קצר. בהקמת המדינה, בן גוריון הבין שלא ניתן להסכים על חוקה בכנסת הראשונה, והחליף את החוקה בחוקי יסוד שיקבעו בעתיד, שהוא ההווה של ימינו. לקבוע חוקה (סידרי שלטון) בדרך של חוקי יסוד, זה בהחלט בסמכות הרשות המכוננת וכמובן שגם תיקון חוקים כאלו כלול. ההחלטה שהכנסת המכוננת הופכת גם לכנסת המחוקקת אינה חורגת מהחוק ואינה שוללת את סמכות הכנסת לקבוע סידרי שלטון. בקיצור גם כיום הכנסת היא הגוף היחיד שמוסמך על פי החוק לקבוע סידרי שלטון וזאת על ידי חוקי יסוד, שהם תחליף החוקה בשיטה הנהוגה בישראל.

 

 המהות של חוק יסוד היא, שהוא דן בסידרי שלטון. העליונות של חוק יסוד על חוק רגיל, היא פועל יוצא של מהותו ולא המהות עצמה. אני ממש לא מכיר את חוק כבוד האדם וחירותו, אבל לפי שמו נראה לי שזה חוק שלא דן בסידרי שלטון. אם זה נכון אז זה אמור היה להיות חוק רגיל ולא חוק יסוד. לעילת הסבירות לעומת זאת יש מקום בין חוקי היסוד, שכן היא חלק מחוק השפיטה שדן בסידרי שלטון

 

מה יהיה קשה לדעת, אבל אפשר להגיד בודאות שפתיחת הדיון בבית המשפט העליון לציבור, בשידור חי, עזר מאד לכיוון של קיצוץ סמכויות בית המשפט העליון. כמו רבים וטובים לא באמת הסתכלתי על הדיון אבל כן ראיתי רגעים נבחרים ביוטיוב. הרושם שהתקבל אצלי זה שכונה ולא שכונה טובה. השופטים היו אמורים לתת לעותרים לדבר, לענות בלי קשר לטענות ואז להחליט את מה שהחליטו מראש. במקום זה ראינו אותם משתיקים בצעקות את העותרים. אפילו לא מראית עין של הקשבה. כמה שאמון הציבור במערכת המשפט היה נמוך, בעקבות דיון זה האמון נמוך יותר.

 

 

איך הגענו עד הלום, אפשר ללכת אחורה עד ועדת אגרנט שקבעה ששר הביטחון לא אחראי על הביטחון. אבל היו מאז הרבה אפשרויות תיקון אז אני מעדיף להתייחס לעבר הקרוב, ועדת החקירה לפגסוס. את כל מה שכתבתי פה ועוד הרבה יותר גם השופטים יודעים. אני מנסה להסביר לעצמי מה גרם לשופטים להכניס גול עצמי כזה. אפשרות אחת היא שהשופטים יודעים מה הם עושים וחלק מהדברים שאני לא יודע, מצדיקים את פתיחת הדיון לציבור. אפשרות שניה היא שהשופטים בלחץ בגלל ועדת החקירה של הפגסוס, שבודאי תעמיד לדין, לא מעט בכירים במערכת המשפט ואכיפת החוק. בנוסף ועדת הפגסוס תייצר חקירות משנה שישלחו עוד בכירים לעמוד לדין. אלו ההסברים שלי. סביר שיש עוד.

 

גמר חתימה טובה