בשורות טובות

 

בשורות טובות

נתחיל מהסוף. הנקודה שרואים בקצה של החץ, לא רואים. או בתרגום חופשי מהונגרית. מה שרואים למעלה זה חשיפה של המותניים שלי בהדמיית פטסיטי מלפני חודשיים, תמונת חתך. באמצע למטה, חוליה לבנה מעמוד השדרה, ושני עיגולים אפורים מהצדדים, הכליות. הנקודה הלבנה בקצה של החץ, גודלה קצת יותר מסנטימטר, היא מה שנשאר מהסרטן אחרי 2 חודשים שהמהונדסים נגסו בו. בהדמייה דומה מהבוקר, 4 חודשים אחרי, הנקודה החווירה. בנוסף לא נמצאו נקודות דומות חדשות.

 

מושכל ידוע בכדורגל הוא, שכאשר אני הולך לראות משחק של נבחרת ישראל, (או אפילו מכבי חיפה) אז שרים את ההמנון ובסוף מפסידים. כדי לנצח צריך שלא אראה את המשחק. גם הסתכלות בטלביזיה מזיקה. ואם מגיעים לתיקו בסיום. אסור לי לראות את הפנדלים. אז יש שחקנים ומאמן אבל מה שקובע זו הקארמה. באופן דומה, בכל בדיקות הפטסיטי בעבר, באתי אופטימי וחזרתי פחות. שילוב מוצלח של הכחשה והדחקה. בבדיקה האחרונה כבר הגעתי מודאג ויצאתי מעודד. אז יש רופאים ואחיות ותרופות אבל מה שתקף זו האמונה התפלה.

 

לפני כשנה נראו בפטסיטי גידולים סרטניים, בגודל של ביצה קשה. דוקטור סופר לא נבהלה ואמרה שקיבלתי את הזן הנפוץ וסכויי ההחלמה גבוהים. אני תרגמתי ל90% או 95%. אחרי 3 טיפולי כימו חד יומי, כל הגידולים הודברו פרט לגולה של 2 סנטימר. אז שאלתי והתברר שסיכויי החלמה גבוהים זה 80%. המשכתי לעוד 3 טיפולים והגולה רק גדלה. כלומר נפלתי ב20% שנשארו. דוקטור סופר הגיבה בעוד שני טיפולי כימו עצבניים יותר, של 3 ימים כל אחד, עם חומרים חזקים יותר. הגולה נעלמה אבל כדורית קטנה מהצד, שלא זכתה להתייחסות, גדלה ושגשגה לגודל דומה. אחרי 6 חודשים התברר שהכימו אומנם נתן עבודה אבל בשורה התחתונה, הכימו מפסיד. דוקטור סופר לא הרימה ידיים ושלפה CART, שזה טיפול מותאם אישית עם תאים מכווני מטרה. משהו עם הנדסה גנטית ומלא כסף.

 

בטיפולי הכימו לא סבלתי יותר מידי. שינה טובה ומעט מאד בחילות. בטיפול הCART , כל הסיפורים על סבל בטיפולי סרטן התאמתו בעוצמה רבה. שבוע כימו קליל, שבוע כאב ראש קטלני, רעידות בידיים וברגליים. ירידה מהמיטה נשקלה בזהירות ובוטלה לגמרי למספר ימים. עוד שבוע להתאוששות, ובתום 3 שבועות כשהתברר שאני נושם, נזרקתי הביתה. החלה התאוששות ארוכה, כשההמוגלובין שלא כל כך הייתי מודע לקיומו עד לשלב זה, מככב בביקורת השבועית, 8.5 במגמת עליה אבל באיטיות משוועת. בעוד שבכימו רגיל אחרי שבוע, הליכת הבוקר כבר היתה, נניח נמרצת, עם הCART גם אחרי חודש, לא יותר מדשדוש עם אופציה למנוחות באמצע. אחרי 3 חודשים ניסיתי לרוץ קצת, רעיון שזנחתי אחרי 100 מטר עקב סרבנות בשוקיים.

 

אחרי 4 חודשים מצויד בהמוגלובין משופר, 10.8 מתוך ה-13 הרצויים, ובתוצאות פטסיטי מעודדות, הרצתי קילומטר 1. ביום השני 2 קילומטר וביום השלישי 3 קילומטר. כרגע זאת המנה, בעוד שבוע אנסה להגדיל ל 4 קילומטר.  ריצה איטית אבל שתי רגליים באוויר. הריצות יוצאות ב-5:30 בבוקר, מי שמעונין להצטרף, רישום אצל נינה עד 19:00 בערב, עבור הבוקר שלמחרת. גם מלקקת את הברכיים אחרי הריצה, כלול במחיר.

ולהסתייגות. בניגוד לפתיח בהונגרית, הנקודה הלבנה לא נעלמה אלא רק החווירה. אז אולי צריך להיות קצת יותר מודאג? מספר רופאים בעלי ניסיון מסתכלים על הדמיית הפטסיטי עם מסך גדול מזוויות שונות כולל עיבוד תמונה ומסננים שונים. תוצאת הדיון בינהם נקראת פיענוח שהנה השורה החשובה ממנו:

השתפרה קליטה בקשר לימפה אאורטו-קבלי ברטרו-פריטונאום האמצעי, מ-MAX SUV של 4.4 ל-2.2 (מתחת לעצמת הקליטה בכבד).

סוג של ג'בריש שנשמע על פניו מדאיג. אז שלחתי לרופאה בשיבא את הפענוח עליתי מולה במהנשמע ושאלתי.

[16:47,19/07/2023] יפתח מעין:

הורדתי את התוצאות מהאתר של שיבא. מה זה אומר? אני אמור להיות מודאג?

[17:02,19/07/2023] דוקטור רונית מרכוס שיבא תל השומר: לא, זה מצוין!

[17:06,19/07/2023]יפתח מעין:

יייייייייייייייייייייייייייייייששששששששששששששששששששששששששששש

[17:07,19/07/2023] דוקטור רונית מרכוס שיבא תל השומר: ברכות! איזה יופי

 

ובכל זאת יש לרופאים, במיוחד רופאים של סרטן, נטיה להוסיף איזה כתם וורוד או שניים לסיפור שהם מספרים לחולה. אז חיכיתי גם לבדיקה נוספת של הלל יפה. ואם דוקטור סופר אומרת שהתוצאות טובות אז התוצאות טובות. וקצת יותר הסבר, גם אם כל הסרטנים מתו, יתכן שבפטסיטי יראו פעילות חלשה במקום של הגידול לשעבר, כתוצאה מדלקת קלה או השד יודע מה. בכל מקרה הפטסיטי יכול לזהות גידולים בגודל של בערך מילימטר, לא יותר קטנים. גודל תא סרטני הוא במאיות של מילימטר. אז בגידול הכי קטן שעדיין ניתן להבחין בו, יכולים לשגשג קרוב ל-100 אלף סרטנים קטנים, כך גוגל. כלומר פטסיטי נקי מראה שהטיפול נתן עבודה אבל אין דרך לוודא שלא נותרו ניצולים, כלומר תאים בודדים שלא ניתן לראות בפטסיטי. בשביל האפשרות הזאת יש מעקב, פטסיטי כל 3 חודשים. בשורה התחתונה, מבחינה סטטיסטית, החיוורת, לא מעלה ולא מורידה ותמונת הפטסיטי חשובה כנקיה.

 

אז אחרי שאני בטוח, ככל האפשר, שאני לא חוטא בהודיה ריקה, לא אחמיץ הזדמנות נוספת לתודות:

תודה רבה למדינת ישראל ולמערכת הבריאות בישראל על הטיפול המסור והמוצלח. לדוקטור סופר מבית חולים הלל יפה, שעל פיה ישק דבר, צוות האחיות, מורן, בטי, מזל... שליוו אותי במשך 8 חדשים עד לטיפול ה-CART שבוצע בשיבא. תודה לדוקטור רונית מרכוס, יוליה, ודוקטור אביגדור מנהל מכון הסרטן בשיבא. במחלקת ההשתלות, רופאים, שמעוני, רונית, נגה... אחים ואחיות, נוי, ניקול, דליה, רפיק, יוסוף, מוסה... עובדת ניקיון, מלקמה (חלק משמעותי בטיפול הוא ניקיון מטורף מידי יום של כל החדר, שמסתבר שלא תמיד מספיק). לא אוכל להזכיר את שמות כולם פה, גם בגלל קוצר היריעה וגם משום שה-CART זה סוג של מחיקון לזכרון. כולם, כולם ביחד וכל אחד לחוד, הצילו את חיי. תודה רבה, רבה, רבה. אין לי באמת מילים לתאר את המסירות של כל הצוות ואת ההקפדה על הדיוק של הטיפול, שזכיתי להם. וכמובן תודה לאלוהים שארגן והשגיח על התזמון. אם הייתי חוטף את הסרטן הזה לפני 5 שנים כשעדיין לא היה טיפול CART, לא הייתי כותב בשורות טובות.

 

כפי שרואים בתמונה למעלה אין לי מוסר כליות אבל יש מוסר השכל. כשעוברים את גיל 60 צריך להבדק מיד על כל חשד קל לסרטן. כל חיי הייתי בריא לגמרי, לא זוכר כמה שנים עברו מאז ההצטננות האחרונה. תבדקו בלמ"ס ותראו שסרטן זו המחלה הפופולרית ביותר, זה נקרא שם אלח דם או משהו כזה. חשוב לי להגיד את זה עכשיו כי יש סיכוי לא רע שאם בעוד חצי שנה אשמע מישהו מדבר ככה, אומר לעצמי: לי זה לא יקרה.

 

כאמור ריפוי מסרטן זה לא חברת ביטוח, אבל גם עם האחוזים שקיבלתי, אפשר להמשיך את החיים: משפחה, חצי משרה, קצת עבודה בגינה, לימוד בינה מלכותית ועוד ועוד, כל המרכיבים של אושר. או בקיצור ממשיכים.

 

הרבה בריאות

לכם וגם לי