חלום רטוב

 

אני לא בפוקוס

חלום רטוב

כפי שהבטחתי יצאנו שלושתנו לטיול בחורשה לא צפופה. דרכנו על מצע של מחטי עצי אורן לחים. אור צהוב ונעים אפף את האווירה. גשם קל וחמים החל לרדת. תפסנו מחסה בבניין נטוש שהבלוקים שלו חשופים והחלונות אינם. קשקשנו אני לא זוכר על מה. בהדרגה החילותי לשמוע את הגשם שירד בנדיבות והרעיש יותר ויותר ככל שהתעוררתי. ניסיתי להאחז בחלום, בשאריות השינה שעוד נותרה בי, אך הוא התפוגג. חלום מתקתק, גם זה משהו. מבט לשעון הקיר הראה שהשעה כבר 8. כדי לכפר על הדלקת הנר החמישי, שהתאחרה עד אחת אחר חצות בערב הקודם, הלכתי לישון לפני 9 בערב. 11 שעות שינה, כולל טיול פיפי אחד לשרותים בחשכת הליל, הן הישג מרשים שנהנתי לחשוב עליו. בכל זאת היה פה משהו מוזר, מה קרה להשכמה של נינה.

 

פתחתי את דלת חדר השינה ונינה קפצה עלי ברגשות מעורבים. רעש הגשם הנעים, ביחד עם תחושת היובש שמייצרת את המחשבה, איזה מזל שחם לי ונעים לי, בזמן שבחוץ יורד גשם חזק, עבדה כנראה גם על נינה. אבל זה לא היה הכל. עפה שמועה בבית שנינה ישנה על הכורסא שזה טילוש אש נם סבג גמור (אסור ולא מותר, למי שמתקשה בהונגרית, נינה שומעת הונגרית). למרות העדויות, קצת חום ובד הכיסוי מקומט, נינה הכחישה בכל תוקף ולבסוף עמדתה התקבלה. כנראה שהיא הקשיבה לדיווחים על הבחירות בארצות הברית והבינה שלפעמים זה מצליח.

 

בהתמהמהות המיטה, הוחלט שנינה מקבלת השחזת אופי על ידי ריצת גשם. היה קשה מהרגיל לנעול את נעלי הספורט. אומנם נינה כבר לא נושכת אותי כפי שנהגה בימי גורותה, אבל כשההתרגשות גוברת חוזרים הרגלי הגורות. תחת נשיכות בלתי פוסקות הצלחתי לבסוף לנעול נעלי ספורט. בהחלטה נבונה הרצתי חרבון בזק, יצא נקי, תודה ששאלתם. בהרגשת הקלה יצאתי לריצה. הגשם מחלום הבוקר המשיך לרדת בנעימות. התחלתי לזגזג ברחוב, כדי להתרחק מבתים שיש בהם כלבים. מאד מעצבן את נינה, משוגעת כבר אמרתי?

 

כשייצאנו לשדות שחררתי את הרצועה וכרכתי אותה סביב מותניי. לא עברו עשרים מטר והמבחן הראשון של נינה הגיע. צד ימין שבימים רגילים היה שדה, הפך לשלולית של כמה דונמים. צד שמאל גם כן היה מוצף חלקית והמים הלכו וגברו. נחל בעומק של חצי הדרך לברך, זרם באמצע הדרך והעביר את המים מימין לשמאל. נינה היססה לרגע אבל כשראתה שאני רץ בתוך הנחל, הצטרפה וחצתה את הנחל בריצה. עוד קצת ריצה על דרך הכורכר וגם הדרך הפכה לנחל רדוד ברוחב של 4 מטרים שזרם לקראתי. תעלת הניקוז בצד שצפה בזרימה חזקה, וגלשה אל דרך הכורכר. המשכתי לרוץ במעלה הזרם לאורך כמה מאות מטרים, נינה גם. הנוף מסביב היה בעיקר מים, ערוגות הגפנים בצבצו בין פסי המים, שהציפו הכל.

 

נינה יודעת מה ההישג הנדרש, ועכשיו הגיע תורה. יופי נינה, נינה כלבה טובה, נינה עושה קקה בשדה בחוץ על הרך, כל הכבוד לנינה, מחיאות כפיים וזהו אפשר להמשיך לרוץ. בשלב מסוים הגעתי לסיבוב מוכר, ואז התברר שנכנסתי יותר מידיי לאווירת המים הכללית ופספתי את הסיבוב של ה3.5 קילומטר. המשכתי כבר ל5 קילומטר, עסקה מוצלחת בשביל נינה, גם בשבילי. המסלול הפך לשלוליתי בלי זרימה, למשך שני קילומטר ואז נחל בעומק הברך חצה את הדרך, כנראה יובל לעת היצף של נחל תנינים. היסוס קל ניכר אצל נינה אבל גם זה עבר, והיא חצתה את הנחל עם הרטבת בטן, עדיין בדריכה על קרקעית הנחל.

 

חצי הקילומטר האחרון, מוקדש לתפיסה וקשירת הרצועה למנוולת. הפעם זה היה קשה במיוחד. יש כל מיני טריקים, ברור ש"בואי הנה" לא עובד, לא חשוב באיזה שפה. סטיתי מהכורכר, 200 או 300 מטר של דרך בוץ. התיישבתי על אבן ופרצתי בבכי ואנחות. הסקרנות גברה על נינה והיא התקרבה עם מצח מלא קמטים. עד שהתקרבה יותר מידי ונתפסה. בחזרה למסלול הכורכר נינה החלה לפתח, מה שלימים יהפוך לענף בשם סקי בוץ. נינה מושכת קדימה, יש לה כח הרבה מעבר למה שנראה, מרימים רגל אחת, החלקה קלה, מחליפים רגל, עוד החלקה קצרה, וחוזר חלילה. הצלחתי לא ליפול. המשכנו הביתה והצטלמנו. חלום רטוב.

 

שבת שלום  

 

הבהרה:

ריצה? שתי רגליים באוויר אבל יותר כמו סיור מואץ, ריצה קלה, גרירה, לא באמת מזיעים.