Maayan IP

  ספירת הבר על פי תיקון שבועות ה'תשפ"ה סופרים כבית שמאי מהגדול לקטן. וספרתם לכם ממחרת ספירת העומר, מיום הביכורים שתי שבתות תמימות. עד ממחרת השבת השניה תספרו חמשעשר יום. וסלקתם את רונן בר ביום החמשעשר כדי שיטהרו נפשות בני ישראל מזוהמתם. וכל ישראל יספרו בכוונה גדולה בכל יום עד לסילוק הנגע. ובחג הביכורים בשנת ה'תשפ"ה ספרו: היום החמשעשרה יום שהם שני שבועות ויום אחד לסילוק רונן בר הרחמן הוא יזכנו בדוד זיני לראשות השב"כ ויאיר פניו אלינו ויברך אותנו בכל טוב אמן  

  דוד זיני ראש השב"כ הבוקר אני מרגיש קצת כמו הבוקר שבו נסראללה צלל לגיהנום. תחושה של הקלה גדולה ושמחה על המתנה הגדולה שעם ישראל קיבל. וגם על המתנות הבאות שמגיעות ממש בקרוב. המשבר החוקתי הבשיל סוף סוף. המהפכה המשפטית שאהרון ברק מגלגל כבר כמה עשרות שנים הגיעה לסופה הראוי, ביחד עם הסכם אוסלו, ובקרוב תקבר קבורת חמור. הסוף לדיקטטורה של אהרון ברק, חוזרים למדינה יהודית חופשית וכן גם דמוקרטית.   רונן בר לא התכוון לפרוש. זה היה תרגיל הרדמה לביבי. התכנון היה שקוף, בגץ מוציא את ביבי לנבצרות ורונן בר ממנה מחליף בצלמו, שלא יחקור כלום וימשיך את מורשת השקמה באוקטובר. במידת הצורך עושים הפקה וביבי נרצח, אפשר להשתמש בתסריט דומה לתסריט של רצח רבין עם כמה עדכונים כדי להתאים לשינויים שהזמן והטכנולוגיה גרמו. לשמחתנו (גם אם אתה שמאלני תשמח), רגע לפני שלפי התוכנית, יאיר גולן שרף את המועדון, ביבי הקדים תרופה למכה. התזמון מדויק. אהוד ואהרון ברק נותרו עם מעט מאד חיילים קשישים. גם היום בשבוע מתאים, נשאר לאהוד ברק יום שישי קצר, כדי לארגן את המרד שלו. ביום ראשון כבר יהיה מאוחר מידי בשבילו. זו לא תהיה...

  כדור הבדולח מתגלגל פעם אחרונה, לפני 4 שנים, כשגלגלתי את כדור הבדולח, ראיתי שביבי הוא ראש הממשלה הבא. בפועל קיבלנו את בנט כראש ממשלה יצוגי ואת מנסור עבאס, כראש בפועל, של ממשלת החמאס הראשונה בישראל. כפי שיודע כל מי שקשוב לחוזי עתידות למיניהם, בניחוש העתיד מעורבבים רחשי הלב. לא לקחתי בחשבון את האפשרות שבנט, למרות כל הצהרותיו, יבגוד בבוחריו ובעצם בכל עם ישראל. עדיין בלי בדולח אי אפשר אז אני מנסה גם הפעם.   כמו כולם, חוץ מהזויי התקשורת העיקרית בישראל, ושטופי המוח שממחזרים אותה, הזדעזתי מהרעיון שעיסקה מופקרת עם החמאס נחתמה, ויוצאת לדרך. עד לפני נצחון טראמפ בבחירות בארצות הברית, עסקה כזו הייתה בהכרח, קדימון להשמדת המדינה.   ברצף הארועים מאז השקמה באוקטובר חיסול נסראללה סימן את התחלת העליה. ראה https://www.blogger.com/u/1/blog/post/edit/4410315627536889146/9180037840259208572 וקראנו במגילה: אסתר ו יג :  " וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי ...

        "חבר שלי אומר שדיברתי עם AI " "זה בדיוק מה ש- AI היתה אומרת" היסטוריה                                           דיוד קארלא                                                   חבר אדריאן נשען לאחור התמתח וישר את רגליו הארוכות. הוא היה מאושר. טיסה, תמיד נקשרה אצלו ללחץ המתמיד בברכיים מהמושב הקדמי. עדיין הדהדה בו ההפתעה הנעימה כשהדיילת בכניסה למטוס הפנתה אותו שמאלה למחלקה העסקית המרווחת. אדריאן היה אסיר תודה. הוא קיבל את ההפניה שלושה ימים מראש. בשעה היעודה עלה על המונית עם המזוודה הקטנה שהכילה חפצים בעלי ערך אישי, שהיו ברשימה שקיבל. אדריאן ירד מהמונית והלך הישר לחניית המטוס. לא היו כרטיסי טיסה, מצלמ...

  לְמַ֤עַן צִיּוֹן֙ לֹ֣א אֶחֱשֶׁ֔ה וּלְמַ֥עַן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֹ֣א אֶשְׁק֑וֹט עַד־יֵצֵ֤א כַנֹּ֙גַהּ֙ צִדְקָ֔הּ וִישׁוּעָתָ֖הּ כְּלַפִּ֥יד יִבְעָֽר. מ"ג ישעיהו סב א   זריחה השמש התמהמהה מאחורי ההרים. האטתי את ריצת הבוקר מזרחה ועברתי להליכה. בימים זוהרים אלו הרגשתי מחויב לראות את כל הזריחה, לפני הפניה דרומה. רק לפני ימים מועטים נסראללה פוזר ונחלצנו מהמגף האמריקאי, השמחה באויר עוד טריה. (למרות הבעיות, ארצות הברית זו המדינה, מעשה ידי אדם, הטובה בעולם. הסברים לא הפעם). הרגשתי חוסר בירושלים של זהב. שיר הלל, שיכתב במיוחד ליום השחרור, שבו נחלצנו מלפיתת החנק של אמריקה. החוסר הזה מורגש באויר ובמהרה בימינו ישאב מישהו שיענה לאתגר.   יום עצמאות שני שמח שנה טובה

  יום בהיר במיוחד אומנם עוד צפויה מלחמה נגד איראן, עדיין אני מרגיש כמו ביום השלישי של מלחמת ששת הימים, כשהותר לפרסום שחילות האויר של הערבים מסביב הושמדו על הקרקע. זה הכי טוב שאני יכול לתאר את ההרגשה אחרי חיסולו של שלוח האיראנים, נסראללה. אני כותב בזמן אמת, כדי להאיר ימים פחות זוהרים בעתיד. נראה אם יצליח. גילוי נאות, גנבתי את הרעיון ממשה רבנו, כפי שמסופר בפרשת השבוע, ניצבים-וילך, על דבר השירה.     היום השלישי למלחמת ששת הימים, שבו הודיעו על השמדת חילות האויר הערבים על הקרקע, השתמר כזכרון בהיר במיוחד. גם אחרי 57 שנה, ההתרגשות מורגשת. בגילי הצעיר אז, 13, לא הבחנתי במועקה של תקופת ההמתנה. חפרנו קצת שוחות, מרחנו את גג האסבסט של המפעל בבוץ להסוואה וכאלה. מה שזכור לי יותר, אלו הניסיונות להניע צעצועים צהובים, שפוזרו בשדות, כדי למנוע הפצצת ריכוז של ציוד כבד, שעסק בעבודות עפר להרחבת המפעל. עד אותה עת "סחבנו", זה היה המינוח, רק טרקטורים רגילים אז לא ממש הצלחנו עם הצהובים הגדולים.     בבוקר שמענו "אנו עם קטן אך אמיץ" ברדיו. המתח של המורה הקרין גם עלינו, קצת מה...