קצת פסיכוסופיה

 

קצת פסיכוסופיה

לפני 100 שנה נטשתי את הדת, הפכתי לסוציאליסט, ועליתי לישראל. הדתיים שנשארו באירופה עלו בעשן המשרפות. כבשתי מקום לחיות בו, הקמתי קיבוץ והקמתי מדינה. במלחמת ששת הימים ניצחתי את כל צבאות ערב והרחבתי את גבולות המדינה. נכון היו עוד כמה לא סוציאליסטים, שהשתתפו בהקמה והצלחת המדינה. אבל המספרים הגדולים הם שלנו. הדתיים נשארו בגלות, חלק נשרפו, חלק שרדו וחלק קטן הגיע גם לישראל. אנחנו הקמנו את המדינה.  וזו ההוכחה שתפיסת העולם שלי צודקת.

 

ואז הגיעה מלחמת יום כיפור. ישראל הפסידה את סיני במלחמה, בנוסף למחיר כבד בהרוגים ופצועים.

 

השקפת עולם זה ענין קצת נוזלי. בבסיס יש אמונה בצדקת הדרך. על האמונה בונים הגיון. אבל יש קשיים וכשלונות. אז צריך הוכחות או לפחות עדויות, במשך המסע לאורך הדרך. כי אולי הדרך לא צודקת. כפי שאמר אייל שפירא, אמונה זה דבר דק. אז צריך ליישב את ההפסד במלחמת יום כיפור, עם האמונה בצדקת הדרך.

 

זו הסיבה לברברת על הפתעה ביום כיפור, שבעצם היתה ציות להוראה של קיסינג'ר. קראו להסכם הכניעה למצרים, הסכם שלום. כלומר, לא באמת הפסדנו. כולנו אשמים ועוד כאלה. אבל משהו בצדקת הדרך ניסדק. ההוכחה כבר לא היתה שלמה. פתאום התברר שדוקא לחיות בישראל מסוכן יותר מאשר באירופה.

 

זה לא היה המקרה הראשון או האחרון שבו מגייסים הסברים מופרכים כדי לא לוותר על האמונה בהשקפת העולם. דוגמא נוספת היא ההסברים לשואה. "אי אפשר היה לשער שהיטלר באמת ינסה להרוג את כל היהודים". הפולנים בהתחלת המלחמה, יכלו להגיד דבר כזה. כל השאר פשוט עצמו את עיניהם ואטמו את מוחם.

 

המקרה הבולט ביותר הוא יהדות הונגריה. בסוף המלחמה, כשכל העולם, כולל היהודים בהונגריה, ידעו שהיטלר הורג יהודים כמה שהוא רק יכול, עדיין היהודים, עשו את עצמם שהם לא יודעים. יתרה מזו בסוף המלחמה האשימו את קסטנר, שהצליח להציל חלק מהיהודים, בכך שלא הזהיר, שהיטלר משמיד יהודים. בהאשימו הכוונה ליהודים בארץ ישראל. היהודים בהונגריה דווקא היו אסירי תודה לקסטנר והקימו לו מצבה מכובדת ליד ראול ולנברג ודומיו.

 

כבר אחרי מלחמת ששת הימים החלו לישב את יהודה שומרון הגולן וסיני. החלו במקרה זה, כלל דתיים וגם סוציאליסטים למינהם, כמו הקיבוץ הארצי מיסודו של השומר הצעיר. אחרי מלחמת יום כיפור  סיני חזרה למצרים ומחנה השמאל כבר החל לשאול את עצמו, אמנם בקצה, בשקט ובחדרי חדרים, אם זה היה רעיון כל כך מוצלח להכריז על מדינה לפני כ -30 שנה. ישוב הארץ עבר כמעט בלעדית לדתיים. באותה עת לעגו לדתיים ולחרדים אבל ראו בהם אחים ולא שנאו אותם. שנאה עצמית זה תחביב יהודי קדום, לא בהכרח קשור לימינו אנו. אז אם לדייק, הייתה שנאה ברמה של בודדים אבל לא במספרים גדולים. טומי לפיד אביו של יאיר לפיד, נבחר תחת דגל של שינוי. הוא לעג לדתיים אבל לא שנא אותם. יאיר לפיד כבר נבחר תחת דגל של שנאת דתיים. והגיע למספרים גדולים.

 

במקביל לעצירת התנופה של הסוציאליסטים, החברה האלה, עם הסיפור על איש מאור כשדים, שתחת פטריות הזייה, בדה מליבו אלוהים ויצא לטיול משפחתי בחרן, החלו לישב את הארץ בהצלחה הולכת וגוברת. מצד אחד השקפת העולם שלי מקרטעת במובן של השגים מעשיים, ואילו השקפת העולם הנלעגת שזרקנו לפח, כבר לפני 100 שנה מגיעה להשגים מרשימים. אז אולי הם צודקים ואנחנו טועים? רגע, רגע, זה לא כזה פשוט, לא מחליפים השקפת עולם וחינוך כמו גרביים. מי שחונך על השקפת עולם כלשהיא, החזיק בה, הקים תחת השקפה זו בית ומשפחה, נניח עד גיל 30, לא מחליף אותה כל כך מהר, ובדרך כלל לעולם לא. יותר טבעי, להתחיל לשנוא את הדוגמא שמצליחה, ומראה בכך את קלונה של השקפת העולם שלי. וכך באופן הדרגתי ככל שהדתיים הצליחו יותר שנאו אותם יותר. השנאה התמקדה בחרדים ובמתנחלים.

 

עד לנקודה זו המונח השקפת עולם, התייחס לאורחות חיים כמו משפחה, שיוויון כלכלי, אמונה באלוהים, סולם ערכים, וגם מה נכון לעשות בקשר למלחמה עם שכננו הערבים, שכבר נמרחת על 100 שנה ויותר. ויש קשר בין הדברים. מכאן המונח השקפת עולם מתמקד יותר במה נכון לעשות בקשר למלחמה עם שכננו הערבים.

 

ב-7 לאוקטובר השקפת העולם של השמאל קרסה סופית. באופן קבוע ההתעלמות ואפילו השמחה לאיד על רצח מתנחלים, התבססה על הטעון, שהמתנחלים בחרו לגור בין הערבים אז שלא יתלוננו על התוצאות. ואז בשמחת תורה, דווקא מי שישב בתוך מה שהשמאל החשיב כחלק הבטוח של ישראל נרצח, ובכמויות הרבה יותר גדולות מאשר אלו שישבו בחלק הפרובוקטיבי של ישראל. התברר סופית שיהודי חי זו פרובוקציה. ומי שבא והציל את השמאלנים מהקיבוצים השונים, הם אותם מתנחלים שנואים. יוצא דופן הוא קיבוץ בארי שהאחים קלמנזון חילצו כ-100 מאנשיו. אפשר גם לציין את מעשה הגבורה של כיתת הכוננות של היישוב "שלומית", שחשו להציל מטבח את היישוב "פריגן". ארבעה מחברי כיתת הכוננות נפלו בקרב, ביניהם אביעד כהן הי"ד. אנשי "שלומית" יצאו לעזרת הישוב הסמוך, למרות שהיו חשופים לסכנה של התקפה מאותם מחבלים על הישוב שלהם. היו עוד לא מעט דוגמאות של גבורה עילאית כזו מצד מתנחלים ודתיים, לא מצד קיבוצים של השומר הצעיר. אחרי ה-7 באוקטובר כבר אין טעם לקושש את השברים של השקפת העולם השמאלנית. עדיין אחרי גיל 30 די בלתי אפשרי לוותר על השקפת עולם. והכי גרוע זה שהמצילים הם אלו מהשקפת העולם הנלעגת, זו עם האלוהים, שנזנחה כבר לפני 100 שנה. אחת האפשרויות היא להאשים את המתנחלים בקריסת השקפת העולם של השמאל. נשמע לא הגיוני אבל צריך הסבר וכנראה שלוותר על השקפת עולם קשה יותר. לכן אנחנו עדים למופעי שנאה של ניצולים למצילהם. גם שמאלני שלא היה ממש בעין הסערה ב-7 לאוקטובר, התחזק בשנאתו למתנחלים, שהצילו את המדינה ובפרט חלק גדול מתושבי עוטף עזה. זה נשמע מוזר אבל באמת לא כל כך נדיר. למשל הצרפתים, עד היום לא סלחו לאמריקאים ששיחררו אותם מהכיבוש הגרמני. הפרטים שונים אבל הפסיכולוגיה דומה.

 

ולמה פסיכוסופיה?

אני מהנדס חשמל, לא פסיכולוג ולא פילוסוף. זה מה שיצא לי. למה קפצתי. מעולם לא למדתי פסיכולוגיה אבל מהמקרים שנתקלתי בהם, עושה רושם שמדע הפסיכולוגיה, נמצא בהתחלה של תחילת הדרך. אז אין יתרון ממשי לאנשי מקצוע עלי. פילוסופיה זה מדע קצת יותר מגובש וגם בו אין לי ידע משמעותי. אז מה בגלל זה אשתוק? הכי גרוע אטעה ואתוקן. מה קרה.

 

שבת שלום